התיישבות עובדת
תערוכת צילום
משכן האופרה תל-אביב. פברואר 2015. אוצר – אודי רוזנויין.
לצפייה בהזמנה לתערוכה-בית האופרה
דור המייסדים האמין שעבודה חקלאית היא זו שתחבר בין אנשי ההתיישבות לאדמה ותקנה זכויות על הארץ הזו. בשנים האחרונות חל שינוי בתפיסה ובסדר העדיפויות של המדינה והעיסוק בחקלאות פחת מאד. דור ההמשך עוזב לטובת הטכנולוגיה ההייטקית העירונית. כיום, אנחנו מביטים בנוסטלגיה אל הימים בהם הקימו המתיישבים הראשונים את בתיהם ועיבדו את האדמה למען מחייתם.
הצילומים מספרים את סיפור ההתיישבות העובדת בישראל, מצפון הארץ ועד דרומה. זו שעדיין נותרה ומשמרת את האידיאולוגיה של פעם. הנופים ומרחבי הנחלים לצד החיבור לאדמה בשדות, החריש והקציר, עדרי הכבשים במרעה, החקלאות וההשקיה -יוצרים אווירת ארץ ישראל התמימה ,השורשית והיפה.
תהליך העבודה על התערוכה נמשך כשנתיים במהלכם נסעה טלי לצלם בשטחים החקלאיים של הקיבוצים והמושבים בכל הארץ. מנהלל וכפר יחזקאל ועד בארי, נחל עוז, גבולות ושדות המרעה בנגב הצפוני.
טלי נפגשה עם אנשי הקיבוצים ובילתה עימם שעות רבות. תוך כדי השהות בצוותא ויצירת האווירה האינטימית – צולמו התמונות בספונטאניות וללא ביום והעמדה. רוב התמונות צולמו בשחור לבן, מתוך כוונה תחילה. השימוש באור וצל מוסיפים דרמה לתמונה.
טלי בן-דור, ילידת ישראל , בוגרת שנקר, נחשפה לחוויית הצילום באופן אינטנסיבי, בשנים האחרונות. העיסוק בצילום התפתח בהדרגה, בעידוד ובהנחיית בן זוגה, דני ברנע, צלם מקצועי, אשר ממנו למדה , לא רק כיצד ניתן להפיק מהמצלמה את המירב, אלא בעיקר כיצד להתבונן במרחב, להתייחס לנתונים, לנצל את התאורה הטבעית בשעות היממה השונות, למצוא את האובייקט לצילום ולחפש את הפן הריגשי, את הסיפור בכל תמונה.
במסעות הצילום הרבים בארץ ובחו"ל, כשהמצלמה הפכה חלק בלתי נפרד ממנה, הקשיבה לקולות, לצבעים ולריחות – בין אם בחוויה האורבנית, או באזורים הכפריים ובין אם בשדות הפתוחים.
בד בבד פיתחה הסתכלות קצת אחרת. שיכללה את דרך ראייתה באמצעות העדשה. ראיה המאפשרת להתמקד בחלק מהוויה ולאו דווקא בכולה. הסתכלות ממוקדת בנושא שבחרה להבליט, לפעמים כחלק מהשלם, ועדיין לשמר את הסיפור בתמונה.
תחביב הצילום, שהפך מהר מאד לאהבה, איפשר את מתן הביטוי מנקודת מבט ריגשית ומאד אישית. תוך שימוש משתנה בעדשות, חיפשה את הגיוון גם בתפיסת עומק ומרחב.
דני ברנע
תהליך הלמידה של טלי היה ארוך ומורכב. לפעמים מתסכל אך לא פעם מרגש, משום האופן שבו הצליחה ליצור פריים מעניין ומסקרן. התהליך היה מורכב מבחינת עומק הידע והבנה. טלי לא וויתרה, שאלה וביקשה תשובות.לא תמיד היה קל לרצותה. לאט ובהתמדה, היא יצרה את שפת הצילום שלה, את אותן טביעות אצבע ייחודיות רק לה. זה שלב שבו טלי מתפתחת ומייצרת דימויים מתוך מקום רגשי. היה מרגש לראות את "המהפך",להיות עד לתהליך השינוי.
טלי, בהיותה צלמת חדשה מצליחה להביא לצילום שלה לא רק עין בוחנת ולב רגיש, אלא ובעיקר, צילום "פְרֶש". נקודת מבט אחרת, שלא רואה את המובן מאליו ומתמקדת בו, אלא מחפשת דרך טריה, להתבונן אל האנושי שבאובייקט המצולם.